<h1>רבינו ירוחם מישרים נכ"ג ח"ח</h1>
<h2>דף קמו.</h2>
אמרו לו שאשתו היתה בעלת מום ונכנס אחריה לחורבה ונפלה עליה חורב' ומתה כיון שנכנס אחריה לבדקה אינו יורשה ובארוסה מיירי לפי דעת הרא"ש ון' מאגש כתב שנכנס אחריה לבדוק אם היה בה אותו מום וגילה דעתו שאם היה בה אותו המום שהיה מבטל הנשואין דנשואי טעות הם ואם היתה בחיים לא היה לה כתובה ועכשו שמתה אינו יורשה. ולזה הפירוש נר' כמו כן שהיתה נשואה כבר בתרא. אשה שאין לה וסת תשמש פעם ראשונה ושנייה ושלישית בעדי' ואם תמצא דם בעד שלו או שלה בכל פעם ופעם הוחזק' נדה כל ימיה ויוציא בלא כתובה ואין לה כתובה ולא פירות ולא מזונות ולא בלאות ולא יחזיר עולמית אף על פי דנתרפאת אחר כך ואם לא תמצא דם בשום אחד מהעדים בכל הג' פעמים הרי היא ככל הנשים כתובות [נדה י"ב ע"ב וברא"ש סו"פ י"א מכתובות] נושא אשה על מנת שאין עליה מומין או נדרי' ונמצאו עליה מומין או נדרים אינה מקודשת. אבל אם כנסה סתם בלא שום תנאי ונמצאו עליה מומין או נדרים תצא בלא כתובה ואפילו נדרה בעודה תחתיו כגון שנדרה בשיר ואמר אי אפשי באשה נדרנית וכל המומין הפוסלין בכהנים פוסלין בנשי' והנדרים שנדרה קודם שנשאת הם כגון שלא תאכל בשר ושלא תשתה יין ולא תתקשט בבגדי צבעונין ואפילו אמר על מנת שאין עליה נדרים סתם והוא אומר שהקפיד על כל נדרים ורוצה להוציאה בלא כתובה לאו כל כמיניה דדוקא נדרי ענוי נפש כגון שלא תאכל בשר וכיוצא באלו הוי קפידא. וכל זה שאמר על מנת שאין עליה נדרים סתם אבל אם אמר שאין עליה שום נדר אפילו בנדר כל שהוא תצא בלא כתובה. וכל זה שאמרנו נראה לפי סוגיית הגמרא אפילו הלכה אצל רופא ורפאה ואפילו בנדרים שהתירה החכם שעוקר הנדר מעיקרו מאחר שאומר אי אפשי באשה נדרנית ודוקא כשנודע לבעל קודם ההתראה אבל אם נודע הויא מקודשת. ועוד פשוט בגמרא הוסיפו מומין באשה על המומין שבכהנים זיעה ושומא וריח הפה וקול עבה ודדין גסין טפח מחברותיה וטפח בין דד לדד ונשיכת כלב ונעשה מקומה צלקת. ושומא שהוסיפו באשה בשקטנה השומא ואין בה שער ועומדת בפדחתה תחת כיפה של ראשה פעמים נראית פעמים אינה נראית כי כל שומא שיש בה שער הרי זה מום בכהני' ושאי' בה שער גדולה כאיסר האיטלקי הרי זה מום והוסיפו באשה כמו שכתבתי בכתובות.
